בתורה שבכתב עצמה מופיע שמשה רבינו קיבל מעת האלוקים שתי תורות, אחת תורה שבכתב ואחת שבעל-פה, שהרי כתוב: 'אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת'. לא כתוב 'תורה' בלשון יחיד, 'וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בְּהַר סִינַי בְּיַד-מֹשֶׁה'. מה זה תורות? אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל-פה (הרב שלמה שבקס).^[1]

אין כזה דבר תורה שבכתב בלי תורה שבעל-פה. כתוב מפורש: 'אֵלֶּה הַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בְּיַד מֹשֶׁה', לא 'תורה'. תורות – תורה שבכתב, תורה שבעל-פה (הרב יוסי מזרחי).^[2]

'תורות', לטענת הרבנים, פירושן תורה שבכתב ותורה שבעל-פה. טענה זו היא קרוב לוודאי הנפוצה ביותר שהרבנים מעלים כהוכחה לכך שהתורה שבעל-פה מוזכרת בתוך התורה שבכתב. אלא שטענה זו מוציאה מהקשרה את המילה. בויקרא כ"ו 46 נאמר:

אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה.

ראשית כל, אם אכן מדובר כאן בכמה תורות, מניין לנו שיש רק שתיים? מדוע לא חמש, חמישים או חמש מאות תורות?

שנית, שימו לב שהמילה "תורות" מופיעה גם הרבה לפני משה, עוד בבראשית כ"ו 5:

עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְו‍ֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.

האם התורה שבכתב עמדה לרשות אברהם? כמובן שלא, הרי היא ניתנה כמה מאות שנים מאוחר יותר. מההקשר ברור ש"תורות" הן הוראות. תורה היא הוראה, תוראה, הדרכה, הנחיה. ההקשר של המילה ושל הקטע כולו מבהיר שאברהם התברך משום שנשמע להוראות של אלוהים.

שלישית, אז איך באמת אפשר לדעת על כמה תורות דיבר משה, ועל אילו תורות בדיוק?
לשמחתנו, משה בעצמו פירט בספר ויקרא לאילו תורות הוא מתכוון:

תורת העולָה (ו' 2)
תורת המִנחה (ו' 7)
תורת החַטָאת (ו' 18)
תורת האָשם (ז' 1)
תורת זבח השלמים (ז' 11)
תורת הבהמה והעוף (י"א 46)
תורת היולדת (י"ב 7)
תורת המצורע (י"ד 2)
תורת הצרעת (י"ד 57)
תורת הזב (ט"ו 32)

אלו הן "התורות" שעליהן דיבר משה, ואת אף אחת מהן הוא לא כינה "תורת הבעל-פה". בנוסף, אף אחת מהתורות שמשה ציין לא נמסרה בעל-פה, ולכן אין כאן כל בסיס לטענה שהמונח המקראי "תורה" בצורת הרבים מתייחס לשתי תורות – בכתב ובעל-פה.

רביעית, רבי עקיבא דרש:

אלה החוקים והמשפטים והתורות… וכי שתי תורות היו להם לישראל? והלא תורות הרבה ניתנו להם לישראל: "זאת תורת העולה", "זאת תורת המנחה", "זאת תורת האשם", "זאת תורת זבח השלמים", "זאת התורה אדם כי ימות באהל".^[3]

בהתייחס לאמירה זו, העיר חוקר התלמוד, הרב פרופ' שמא יהודה פרידמן, כי "ריבוי זה, טעמי תורה ודקדוקיה, אינו בחינת תורה שבעל פה, אלא הוא הפנימיות של התורה הכתובה עצמה".^[4]

חמישית, אם כפי שטוענים הרבנים, תורות (תורה ברבים) זה באמת התורה שבכתב והתורה שבעל-פה, אז נוצרת סתירה עם הטענה האחרת של הרבנים, והיא שאלוהים מעוניין שנשמור את התורה שבעל-פה ולא זאת שבכתב מאחר ולא השמיד את העולם על כך שעם ישראל הפר את התורה שבכתב:

מאחר שעברנו על כל התורה מאל'ף ועד תי'ו, היה ראוי שיחרב העולם כולו… והם [עם ישראל] עברו התורה מאל'ף ועד תי'ו כדברי חכמינו ז"ל… ובראות שאף על פי שעברנו כל התורה ולא חזר העולם לתהו ובהו, נראה שכוונת פסוק 'אם לא בריתי' אינו מדבר על התורה… ועכשיו לא עברו, כי אם תורה שבכתב שהיא בבחינת זכר… ואם היו עוברים גם על תורה שבעל-פה שהיא בבחינת נקבה, הייתי מחריב גם שאר העולם.^[5]

הסתירה נוצרת מול דבריו של הנביא ישעיהו, שטען שעם ישראל הפר את התורות ברבים:

כִּי-עָבְרוּ תוֹרֹת חָלְפוּ חֹק הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם (ישעיהו כד 5)

למאמרים נוספים המצטטים טענות רבנים בעד התורה שבעל-פה ומפריכים לחצו כאן

_{[1] הרצאת וידאו, ערוץ היוטיוב "עולם היהדות והקבלה", כותרת סרטון "תורה שבעל-פה, הרב שלמה שבקס", 14 בנובמבר, 2011.
[2]www.youtube.com/watch?v=WSCsLfCCUVo
[3] ספרא, בחוקתי פרק ח; ילקוט שמעוני, פרשת בחקותי.
[4] במאמרו: "ברית תורה": לפרשת הבריתות על קבלת התורה, סידרא: כתב-עת לחקר ספרות התורה שבעל-פה, 2011: 155-181.
[5] רבי אליהו הכהן, ספר מנחת אליהו, פרק ב', עמ' 30-31.}