"לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (שמות כ"ג 19, ל"ד 26; דברים י"ד 21).
על פסוק זה נבנו במהלך הדורות אין ספור הלכות ודינים, שנכרכו יחד תחת ההגדרה הידועה "כשרות", ובפרט הפרדה בין בשר וחלב.
עולם הכשרות הרבני מגלגל שלושה עד ארבעה מיליארד שקלים בשנה,[1] בעיקר בשל האיסור הקפדני ביותר בהלכה,[2] המבוסס לכאורה על הפסוק לעיל. אלא שבניגוד גמור למסורת הרבנית, אין בתורה כל איסור על אכילת בשר בחלב. חז"ל אומרים שעצם העובדה שהפסוק מופיע שלוש פעמים בתורה מעיד על כך ש"אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול".[3] הפסוק אכן חוזר על עצמו שלוש פעמים ללא כל שינוי בניסוח, אך חז"ל קבעו שהוא לא חל רק על בשר גדי, אלא על כל בהמה טהורה.
היום זה אולי נשמע מוזר, אבל חז"ל דווקא התירו לבשל עוף בחלב ורש"י אישר זאת: "פרט לעוף, שאין לו חלב. שאין איסורו מן התורה אלא מדברי סופרים".[4] גם אבן-עזרא סבר שכוונתו האמיתית של הפסוק אינה אלא לגדי בלבד: "וחכמים קיבלו שלא יאכלו ישראל בשר וחלב".[5] אולם הרמב"ם חשש שיבוא פלוני ויאמר:
"בשר העוף מותר מפני שלא נתפרש בתורה, כך החיה מותרת שהרי לא נתפרשה; ויבוא אחר לומר: אף בשר בהמה מותר, חוץ מן העז; ויבוא אחר לומר: אף בשר העז מותר בחלב הפרה או הכבשה, שלא נאמר אלא אמו."
ולפיכך קבע הרמב"ם כי "נאסור כל בשר בחלב, ואפילו בשר עוף. אין זה מוסיף, אלא עושה סייג לתורה".[6] והרי עשיית סייג לתורה,[7] כידוע, משמשת כאחד הכלים החשובים ביותר בידי חז"ל להרחבת התקנות וההלכות המהוות את מסורת התושב"ע הבלתי-נגמרת.[8]
לעומת פרשנותם של חז"ל, חוקרי תקופת המקרא מסכימים כי מנהג בישול גדי בחלב אמו רווח בקרב עמי האזור כפולחן אלילי (למשל, בקרב תושבי אוגרית, ששכנה בסוריה הצפונית).[9] אוגרית חרבה לפני יותר משלושת אלפים שנה, במאות ה- 12-15 לפנה"ס, אך לוחות טין הכתובים אוגריתית נתגלו בשנת 1929 והם מספרים על כמה מהמנהגים הדתיים של תושביה.[10] באחד משירי אוגרית מופיע הפסוק הבא: "על האש שים שפע נוזלים. טבח גדי בחלב, טלה בחמאה".[11]
על פסוק זה כותב גינזברג כי:
"זהו אותו מנהג אלילי שהתורה אוסרתו… האיסור מובא בפירוש אצל מועדי ישראל, אצל מועד הביכורים. מכיוון שבארץ ישראל העיזים ממליטות על פי רוב בימי הגשמים, הרי חג שבועות [הוא] זמן מתאים לזבח הגדי המבושל בחלב."[12]
גם קאסוטו מאשר זאת ומסביר כי הפסוק "טבח גדי בחלב, טלה בחמאה" מרמז על מנהג כנעני של בישול גדי בחלב במסגרת "טכס פולחני שהיה מכוון למשוך את ברכת הפריון לאדמה".[13] קאסוטו אף מציין שבעקבות פולחן אלילי זה
"מתברר גם הקשר שבכתובים המקראיים בין הבאת הביכורים ובין האיסור הנ"ל (שמות כג יט): 'ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך [להביע לו את תודתך על תבואת האדמה אשר הוא נותן לך, אבל הישמר לך פן תעשה כמעשה ארץ כנען, ולפיכך] לא תבשל גדי בחלב אמו'."[14]
חמישה פסוקים אחר כך מתבררת הסיבה לאיסור בישול גדי בחלב אמו: "לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם" (שמות כ"ג 24). המחבר לא אסר על אכילת סוג מסוים של מזון, אלא על חיקוי מנהגיהם של עובדי האלילים. כפי שהקריבו חיות לאלילים (על מזבחות ובבישול), כך נאסר על עם ישראל לקחת חלק בפולחן האלילי של בישול (הקרבה) הגדי (בחלב אמו) לאלילים. אין שום קשר כאמור לאכילה של בשר עם חלב.
אילו התכוונה המצווה לאסור על אכילת תפריט מסוים, היינו מוצאים את הפסוק הזה דווקא בין פסוקים אחרים המדברים על סוגי מזון אסורים ומותרים. בשני הפרקים בתורה הדנים בנושא[15] מופיע השורש אכ"ל שלושים וחמש פעם. המצווה "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" מופיעה פעמיים, בלי כל קשר ליתר המצוות שעניינן תזונה. ובפעם היחידה שהיא כן מופיעה בסמיכות לשאר המצוות העוסקות בתזונה,[16] המחבר לא השתמש בשורש אכ"ל, אלא בשורש בש"ל. זאת לעומת שאר המצוות בפרקים האלה, שבהן המחבר משתמש שוב ושוב בשורש אכ"ל. לדוגמה: "אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ" (ויקרא י"א 4), "הוּא לֹא יֵאָכֵל" (ויקרא י"א 41), "הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל" (ויקרא י"א 47), "לֹא תֹאכַל" (דברים י"ד 3), "לֹא תֹאכֵלוּ" (דברים י"ד 10), "לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם" (דברים י"ד 12).
זה ככל הנראה גם מה שהבין כל מי שחי בתקופת המקרא, שהרי לא רק שבתנ"ך אין כל התייחסות, רמז או הנחיה לגבי הכשרות הנהוגה בהלכה, אלא שאין גם שום סיפור על מנהיג, נביא, מלך או דמות אחרת שהקפידה ברמה כלשהי על הפרדה בין בשר לחלב. אדרבא, דוד המלך אכל בשר וחלב באותה ארוחה: "וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן וּשְׁפוֹת בָּקָר הִגִּישׁוּ לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ לֶאֱכוֹל כִּי אָמְרוּ הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר" (שמ"ב י"ז 29).
האם אברהם ידע את התורה שבעל-פה?
מה הגיש אברהם אבינו לשלושת האורחים שבישרו לו על הולדת יצחק? "וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם; וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ" (בראשית י"ח 8). חלב ובשר באותה ארוחה. יש המסבירים זאת בכך שבימיו של אברהם עדיין לא ניתנה התורה ולכן הוא לא היה כפוף לציווי "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ". אבל כאן בדיוק טמונה הבעיה. אם מקבלים את סמכותם של חז"ל ואת פירושם, יש לקבל גם את מה שהם אומרים על אברהם:
"קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר (בראשית כו): עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו'… אמר רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר: תורותי – אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל-פה."[17]
כלומר, לפי התלמוד הבבלי, לא זו בלבד שאברהם קיים את תורתו הכתובה של משה במלואה, הוא אף הכיר את התורה שבעל-פה ומילא את הלכותיה.
אם כך, מדוע הגיש אברהם לאורחיו חלב ובשר גם-יחד, אם ידע (לפי חז"ל) שהתורה שבכתב והתורה שבעל-פה אוסרות זאת? יש כאן סתירה ברורה במשנתם של חז"ל. בניסיון ליישב אותה, הם ציטטו את בראשית י"ח 8: "וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ", ושואלים: "וכי אוכלין היו"? ומיד עונים: "[לא,] אלא נראין כאוכלין, ראשון ראשון מסתלק".[18] במילים אחרות, למרות שהכתוב אומר במפורש "וַיֹּאכֵלוּ", חז"ל טוענים שאורחיו של אברהם רק העמידו פנים, ולא באמת אכלו. לא נותרה לחז"ל ברירה אלא לכפות על הטקסט משמעות חדשה והפוכה לפשט התורה. משה, שכתב את הסיפור, בחר להדגיש ששלושת אורחיו של אברהם אכלו, בעוד שחז"ל בחרו לסתור את דבריו בגאון.
אפילו אם נקבל את הטענה שאורחיו של אברהם לא אכלו, מדוע בכל זאת הגיש להם אברהם בשר וחלב, כשמלכתחילה ידע שהדבר אסור? הפירוש הקיצוני הזה של חז"ל לא רק שסותר את הכתוב במקרא, אלא גם מדרש רבני אחר, האומר במפורש ששלושת האורחים אכלו גם אכלו. לפי אותו מדרש, כאשר נשברו לוחות הברית:
"שמחו מלאכי השרת ואמרו: עכשיו תחזור התורה אלינו. וכשעלה משה לקבלה פעם שניה, אמרו מלאכי השרת: רבונו של עולם, והלא [רק] אתמול עברו עליה, שכתב בה 'לא יהיה לך אלהים אחרים' (שמות כ ג). אמר להם הקב"ה: בכל יום הייתם קטיגורין ביני לבין ישראל, [האם] לא אתם שירדתם אצל אברהם, אכלתם בשר וחלב? שנאמר: 'ויקח חמאה וחלב ובן הבקר' וגו' ויאכלו" (מדרש "שוחר טוב" על תהילים ח').
את הסתירה הזו אפשר לפתור רק על ידי שלילת פרשנותם של חז"ל. אברהם אבינו לא חטא, לא רק משום שלא הכיר את התורה שבעל-פה, אלא כי אין כל רע באכילת בשר בחלב. המצווה הכתובה בתורת משה נועדה למנוע עבודת אלילים, ולא אכילת בשר בחלב.
לסיכום, אם אלוהים בכל זאת התכוון לאסור עלינו ערבוב של בשר וחלב מכל סוג שהוא, מדוע לא נאמר מפורשות: "לא תבשל בשר בחלב"? או "לא תאכל בשר בחלב"? מדוע מדבר הכתוב רק על בישול גדי בחלב אמו? כאמור, הפסוק מופיע בהקשר הבאת ביכורים ושחיטת זבחים.[19] אלוהים הוריש לעם את הארץ מפני רִשעת הגויים[20] והזהיר אותם מפני חיקוי הפולחן האלילי שלהם.[21] חלק מאותם טקסים כללו הבאת ביכורים לאלילים ובישול גדיים בחלב אמם. המצווה הזו נועדה למנוע מהעם העלאת קורבנות כדרך הפולחן האלילי. וכך מתברר שהאיסור על בישול גדי בחלב אמו אינו קשור לאכילת צ'יזבורגרים, אלא לעבודה זרה ואמונות טפלות.
בנוגע ל"הוכחה המדעית" של זמיר כהן על בשר וחלב
הרב זמיר כהן טוען בדרשתו כי כתוצאה מאכילת בשר וחלב נוצרות בעיות בריאות מצטברות שגורמות למוות, כפי עישון סיגריות. זמיר גם טוען כי התערובת של בשר וחלב יוצרות "קצר במימד הרוחני שמשפיע על האדם לרעה, ובמימד הגשמי משפיע על הבריאות של האדם." על מנת לשכנע בטענתו, מביא זמיר כהן "הוכחה מדעית", ומסביר כי,
"הבשר כידוע מכיל ברזל, והחלב מכיל סידן. הגוף צריך גם ברזל וגם סידן. אם אוכלים אותם ביחד, הם מנטרלים זה את זה והגוף לא קיבל לא ברזל ולא סידן. דבר נוסף בבשר וחלב – מה שמעכל את הבשר במעיים זה מיצים חומציים, הם שמעכלים את הבשר. לחלב יש תכונה של בסיס שהוא סותר חומצה. אדם שאוכל בשר וחלב, החלב מנטרל את המיצים החומציים שבכיבה, והבשר לא יכול להתעכל, והבשר מגיע לסף ריקבון. זה כמו לאכול בשר רקוב, כי זה לא מתעכל."
מיותר לציין כי לזמיר כהן אין שום הכשרה רפואית או מדעית, והוא גם לא סיפק מקור לטענות המופרכות (שלא לומר הזויות) שלו.
ראשית, סידן וברזל לא מנטרלים אחד את השני, הם מעכבים את הספיגה אחד של השני. הבדל מהותי ביותר.
שנית, דתיים כן אוכלים חלב ובשר, ההפרדה (6 שעות) מתבצעת אך ורק בין בשר לבין חלב (זאת אומרת, במידה והבשר הוא שנאכל ראשון), אך לא להיפך. זאת אומרת שכן אפשר לאכול חלב ומיד לאחר מכן בשר:
"אחר שתית כוס חלב ניתן לשטוף את הפה ולאכול מיד בשר." (הרב רואי מרגלית, אתר "ישיבה")
כך גם הדבר על-פי שולחן ערוך (יורה דעה פ"ט ב'). זאת אומרת, שאם הטיעון הבריאותי (לכאורה) של זמיר כהן היה נכון, אזי שההלכה הרבנית פספסה גם היא את עיקר הדברים.
שלישית, אותו עקרון קיים גם עם המון שילובי מאכלים אחרים, הרי גם קטניות, ירקות ירוקים ואגוזים – עשירים בברזל. אז אם אכן היה ידע רפואי-שמיימי בנושא לחז"ל, מדוע לא אסרו, לדוגמא, אכילת חלב או חמאה (סידן) במקביל לאכילת טחינה (ברזל)?
אגב, רק כדי לסבר את האוזן – הדו"ח השנתי של ארגון הבריאות העולמי שפורסם בשנת 2020, מגלה שאת תוחלת החיים הממוצעת הגבוהה בעולם מובילות: שוויץ, יפן, קוריאה, ספרד, סינגפור, קפריסין, אוסטרליה, איטליה, קנדה, נורבגיה ואיסלנד. הללו הן מדינות נוצריות בהן ערבוב בין בשר וחלב הוא חלק מהדיאטה הממוצעת.
[1] www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001250072.
[2] "אין לך איסור, שיהודי שומר מצוות כה מרבה לדקדק בו ולהחמיר בו בחיי יום יום, כמו איסור בשר בחלב" ( אברהם ארזי), www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/basar.htm.
[3] חולין קט"ו ע"ב.
[4] בפרשנותו לשמות ל"ד 26. בקשר לזאת, מעניין שהתלמוד מציין ש"במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלים בשר עוף בחלב. במקומו של רבי אליעזר – אִין (כלומר: כן). במקומו של רבי עקיבא – לא" (יבמות י"ד ע"א).
[5] בפרשנותו לשמות כ"ג 19.
[6] משנה תורה, הלכות ממרים פרק ב.
[7] "היו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה" (משנה, אבות א א). ורבי עקיבא היה אומר: "מסורת – סייג לתורה" (שם, ג יג).
[8] כפי שהדגיש רבי אליעזר פאפו בספרו "פלא יועץ": "סיג לתורה צִוותה עליו התורה, כמאמר הכתוב (ויקרא יח ל): ושמרתם את משמרתי, עשו משמרת למשמרתי, וכבר רבותינו הקדושים עשו גדרים וסייגים במסמרות נטועים, חמורים דברי סופרים מדברי תורה" (סימן סיג, עמוד תל).
[9] ליד הנמל הקטן מינת אל-ביצ'א.
[10] קאסוטו, האלה ענת, בהוצאת מוסד ביאליק, 1951, עמ' 9.
[11] לוח "אלמ נעממ ויסממ", פסוק 14; או אצל חיים גינזברג, כתבי אוגרית, מוסד ביאליק, 1936, עמ' 79.
[12] שם, עמ' 77.
[13] קאסוטו, האלה ענת, עמ' 40.
[14] שם.
[15] ויקרא י"א; דברים י"ד.
[16] דברים י"ד.
[17] יומא כח ב. בתוספתא, קידושין פרק ה, נאמר שנוסף על התורה שבכתב נתגלו לו לאברהם "טעמי תורה ודקדוקיה"; במדרש בראשית רבה, פרשת וירא, נאמר שאברהם ידע אפילו הלכות של בית דין של מעלה.
[18] מדרש בראשית רבה, פרשת וירא.
[19] שמות כ"ג 19; ל"ד 26.
[20] דברים ט' 5.
[21] דברים י"ב 4.
