אם תורה שבעל-פה אכן הוענקה למשה בסיני, הכוהנים והצדוקים היו אמורים להכיר אותה, שהרי שמירת התורה הופקדה בידיהם, לצד הקנייתה לעם וההקפדה על ישומה. העובדה שהתורה שבעל-פה היא נחלתה הבלעדית של כת הפרושים מוכיחה שמקורה אינו בסיני. פרופ' רחל אליאור, מהאוניברסיטה העברית, עמדה על כך שלכוהנים משבט לוי ניתנה משמיים רק התורה שבכתב, והם היו הממונים על הוראתה והנחלתה לעם.^[1] עובדה זו חוזרת על עצמה כמובן לאורך התנ"ך כולו.^[2]

אילו ניתנה תורה שבעל-פה לצד התורה שבכתב היא הייתה חייבת להימסר לכוהנים. אולם לא רק שהכוהנים מעולם לא קיבלו אותה, אלא שהם יצאו נגד הרעיון וטענו שמדובר בסילוף שהמציאו הפרושים. פרופ' מנחם קיסטר, חוקר ספרות בית שני וספרות חז"ל מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מסביר שמנהיג הפרושים מכונה במגילות הפשרים "איש הכזב", "מטיף הכזב" ו"איש הלצון",^[3] ושהוא מואשם שם בהתעיית הרבים באמצעות הלכות כוזבות.^[4] בפשר נחום נכתב שרבני הפרושים הם "מַתעֵי אֶפרַיִם אשר בתלמוד שקרם ולשון כזביהם ושפת מרמה יתעו רבים".^[5]

יוסף בן מתתיהו חיזק זאת כאשר כתב כי:

הפרושים מסרו לעם כמה הלכות ממסורת אבות שלא נכתבו בתורת משה, ומשום כך דוחה אותם כת הצדוקים, האומרת שיש לחשוב לחוקים רק את הכתובים, ואילו אלה שממסורת אבות – אין חובה לשמור.^[6]

_{[1] אליאור, עמ' 150-153.
[2] ויקרא י' 8-11; דברים י' 8; י"ז 15-18; כ"ד 8; ל"א 9; ל"ג 8-10; ירמיהו י"ח 18; כ"ד 18; יחזקאל ז' 26; מ"ד 15-23; הושע ד' 6; חגי ב' 11; צפניה ג' 4; מלאכי ב' 4-7; דה"ב י"ז 7-9 ועוד.
[3] כפי שגם הסברנו במבוא. ראה פשר חבקוק, 1QpHab, טור ב, שורות 14-15.
[4] ראו אצל קיסטר, מגילות קומראן מבואות ומחקרים – כרך ראשון, 2009: עמ' 178.
[5] 169Q4 40169, קטעים 3-4, טור ב, שורה 8.
[6] אצל יורם ארדר, אבלי ציון הקראים ומגילות קומראן: לתולדות חלופה ליהדות הרבנית, הקיבוץ המאוחד, 2004, עמ' 121.}