מיתוס התורה שבעל-פה » סתירות בין התורה שבעל-פה לבין המדע

“מדע, הרבה פעמים הוא מסתמך על דברים שהם השערות. אנחנו [הרבנים] נהיה מדע מתקדם – לא על דברים שהם השערות, על מדע מדויק, על דברים מדויקים במסורת; במיוחד במסורת היהודית שהוכיחה לכל העמים שהיא המסורת המדויקת ביותר. הדיוק האמיתי של ספרות חז”ל הוא הדיוק המדהים ביותר” (הרב אפרים כחלון).[1]

האם המסורת שעליה מדבר הרב כחלון, כלומר התורה שבעל-פה, אכן מדויקת ביותר מבחינה מדעית? הדוגמאות המוזרות והמביכות שנביא עכשיו הן רק טעימה מתוך מאות רבות של סתירות בין המדע לתורה שבעל-פה, שדי בה על מנת לסתור בעליל את הצהרתו של הרב אפרים כחלון.

סתירות מדעיות בתורה שבעל-פה

  • כיצד בודקים אם אישה היא בתולה או לא? התלמוד[2] מספר שרבן גמליאל, בנו של רבי יהודה הנשיא, ביקש להביא לפניו שתי שפחות, האחת בתולה והשנייה בעולה. הוא הושיבן על פי חבית יין כשאיבר מינן חשוף, ואחר כך הריח את פיהן של שתי השפחות. כשהריח את פי הבתולה, לא עלה באפו ריח של יין שכן בתוליה חוסמים את מעבר הריח אל פיה. הריח את פיה של הבעולה וריח של יין עלה באפו, שכן לבעולה אין קרום בתולים שיכול לחסום את מעבר הריח אל פיה.

כשהרב אריה שטרן, שהיה רבה הראשי של ירושלים, נתקל בקטע המביך הזה, הוא ניסה לתרץ את השיטה הנואלת הזו במילים הבאות: “אין לנו יכולת להסביר, ואולי הטבעים היו שונים אז”.[3]

  • התלמוד[4] מלמד שמריחת דם עטלפים על העיניים מרפאת מחלות. אלא שאין כל מזור במריחת דם עטלפים. זהו מנהג פגאני עתיק יומין, שמתועד בפפירוס קדום מימי הפרעונים.[5] משם כנראה העתיקו הרבנים את את המנהג. אגב, גם באסלאם קיים מנהג דומה.[6]
  • לפי התלמוד,[7] קול הרעם, מקורו בחיכוך של עננים עם כוכבים בשמיים. העננים שופכים מים זה על זה וכך נוצר הרעם. הסבר נוסף שהתלמוד נותן: הברק שובר גושי קרח בענן וכך גורם לרעמים. בעננים יש נקבים דמויי חליל, וכשהרוח נושבת דרכם, הם מפיקים את הרעש. אלא שהרעם נוצר כאשר ברקים מחממים את האוויר שסביבם לטמפרטורה גבוהה ביותר. האוויר מתפשט במהירות ואז מתקרר ומתכווץ. פעולת ההתרחבות וההתכווצות היא שגורמת להיווצרות גלי הקול המכונים רעמים.
  • אחד מחכמי התלמוד עמד בתוקף על כך שלתרנגולות אין ריאות.[8] היום ידוע כמובן שהריאות הן חלק בלתי נפרד מאיבריו הפנימיים של העוף.
  • לפי התלמוד,[9] כינים נוצרות מזיעת אדם, מבשר אדם או מבגדים ישנים. אלא שהכינים הן סוג של חרקים טפילים, הנוצרים כמו יתר בעלי החיים – כתוצאה מהזדווגות.
  • לפי התלמוד[10] קיים סוג של עכבר שחציו בשר וחציו אדמה. גם הוא אינו נוצר על ידי זיווג, אלא מהאדמה (כך פירש רש”י את הקטע).
  • לפי התלמוד,[11] מציפורניהם של החתול, הזאב והאריה יוצא ארס שעלול לטמא חיות כשרות (ראו גם פירוש רש”י לעניין). אלא שחיות אלה לא באמת מפיקות ארס מציפורניהן. אין להן ארס כלל.
  • לפי התלמוד,[12] קנה הנשימה מתפצל לשלושה איברים: ריאה, כבד ולב. אלא שכל צילום רנטגן פשוט מוכיח שקנה הנשימה מגיע אל הריאות בלבד ומתפצל שם לשניים: לריאה השמאלית ולימנית.
  • לפי התלמוד,[13] לאישה מיניקה אין וסת כי ה”דם נעכר ונעשה חלב”. כלומר, החלב שיונק התינוק איננו אלא דם עכור. כמובן שאין לקביעה הזו שחר. אישה שמיניקה בדרך כלל אינה מבייצת, וזו הסיבה שאין לה וסת.
  • לפי התלמוד,[14] אישה יכולה להתעבר פעם נוספת בהיותה בהריון. אולם ידוע כי בזמן ההריון האישה אינה מבייצת ולכן לא ייתכן הריון נוסף ללא הליך רפואי מיוחד.
  • רבי יהודה קבע שבים חיים יצורים שחציים גוף אדם וחציים גוף דג. רש”י כינה אותם בפרשנותו למסכת בכורות[15] בשם “סירנות”. בספרא[16] נאמר שהסירנות הן פרי זיווג של דולפינים עם בני אדם.[17] בניסיון להוכיח שיצור מיתולוגי זה אכן קיים במציאות, מפנה הרב אפרים כחלון[18] לסרטון דוקומנטרי ששודר בערוץ “אנימל פלנט”, וזכה למיליוני צפיות. הסרטון מספר על תיעוד לכאורה של דג-אדם. אלא שהרב כחלון לא שם לב שאין זה סרטון דוקומנטרי, אלא מוקומנטרי.[19] כלומר, ערוץ זה הפיק סרטון בדיוני במטרה ללעוג לכל אלה שמאמינים בקיומם של דגי-אדם. הרב כחלון לא הבין שמדובר בסרטון סטירי, והשתמש בו כהוכחה מדעית לקיומם של דגי-אדם.[20] במציאות אין סירנות. מקור המונח מצוי במילה “סירנאס” (Σειρήν), מהמיתולוגיה היוונית. הסירנאס מתוארות שם כנימפות ים שחציין דג, חציין אדם. התיאור של אותו יצור דמיוני זהה לחלוטין לזה שהעתיקו חז”ל, בהבדל אחד: בתרבות היוונית כולם ידעו כי מדובר במיתולוגיה, באגדת עם. חז”ל, לעומת זאת, לימדו שהיצור קיים. ומאחר שהרבנים מלמדים שספרות חז”ל נמסרה בעל-פה במעמד הר סיני, אין להם ברירה אלא להאמין כי דברי התלמוד ורש”י נכונים. גם אם משמעות הדבר, במקרה דנן, היא שעליהם להאמין שקיימים בעולמנו יצורים שהם חצי דולפין וחצי אדם.
  • הרמב”ם טען כי כדור הארץ שוכן במרכז היקום ואילו השמש וכוכבי הלכת סובבים אותו: “כל הגלגלים האלו המקיפין את העולם כולו הן עגולין כדור, והארץ תלויה באמצע”.[21] אבל המדע מבהיר שכדור הארץ הוא זה שנע סביב השמש ואינו שוכן במרכז היקום.
  • לפי התלמוד,[22] על מנת להחלים מקדחת יש לשבת על פרשת דרכים ולתפוס נמלים. החולה צריך להכניס את הנמלה שלכד לתוך שפופרת נחושת, ולומר לה: “משאי ומשאך עלייך”. ואם לא תועיל סגולה זו, יישא החולה כד חדש, ילך לנהר ויאמר לו: “נהר, נהר, הלווה לי כד מים לאורח שהזדמן לי”. אחר כך יסובב את הכד שבע פעמים מעל ראשו, ישפכנו לאחוריו ויאמר: “נהר, נהר, קח את המים שנתת לי, שהאורח שהזדמן לי, ביומו בא וביומו הלך”.[23] היום ברור שמחלת הקדחת נגרמת על ידי יתושים שמעבירים את הטפילים מאדם חולה לאדם בריא, וההחלמה מתבצעת בעזרת תרופה המופקת מעץ הכינין.
  • במשנה[24] נקבע שבגוף האדם יש “אחת עשרה צלעות”. אבל ידוע שקיימות בגוף שתים עשרה צלעות.
  • לפי התלמוד[25] יש “שמונה עשרה חוליות שבשדרה”. אך למעשה, עמוד השדרה מורכב מעשרים וארבע חוליות.
  • לפי התלמוד, היקף כדור הארץ הוא 24,000 ק”מ (ששת אלפים פרסה).[26] המדע המודרני מבהיר שקוטרו הממוצע של כדור הארץ עומד על 12,742 ק”מ, והיקפו בקו המשווה מגיע ל-40,075 ק”מ.
  • לפי התלמוד,[27] יצירתו של עובר זכר נשלמת לאחר ארבעים ימי הריון, בעוד שיצירת עובר ממין נקבה נשלמת רק לאחר שמונים יום. אבל המדע מוכיח כי רק לאחר השבוע השביעי להריון, מתחילה ההתפתחות המואצת של איברי המין. כלומר, גם אצל עובר זכר וגם אצל עובר נקבה איברי המין מושלמים בסביבות השבוע השמיני להריון.
  • התלמוד קובע שלושה גורמים למחלת הנפילה (אפילפסיה):[28] העומד בפני הנר ערום… והמשמש מיטתו לאור הנר… המשמש מיטתו על מיטה שתינוק ישן עליה. אלא שמבחינה רפואית ידוע שאף לא אחת מהסיבות האלה אינה גורמת לאפילפסיה. מדובר בהפרעה נוירולוגית הנובעת מפעילות חריגה של תאי עצב בקליפת המוח.
  • לפי התלמוד,[29] אכילת דגים פוגמת בראייה. מבחינה מדעית, אכילת דגים דווקא בריאה לגוף וגם לעיניים.[30]
  • לפי התלמוד,[31] כדי להירפא מכלבת יש ליצור קמע מעור של צבוֹע ולכתוב עליו את הלחש הבא: “כנתי כנתי קלירוס”. מבחינה רפואית, כלבת היא מחלה זיהומית שנגרמת על ידי נגיף הכלבת והמחלה מטופלת באמצעות חיסון.
  • לפי התלמוד,[32] חובה על המוהל למצוץ במו פיו את הדם מאיבר מינו של התינוק הנימול. והתלמוד אף מזהיר: “האי אומנא דלא מייץ, סכנה הוא”, כלומר, מוהל שלא מוצץ – סכנה היא לתינוק. אלא שהמנהג הזה דווקא עלול לזהם את הפצע הפתוח ולסכן את חיי התינוק. זו הסיבה שאיגוד רופאי הילדים פנה למשרד הבריאות בדרישה להורות על הפסקתו.
  • לפי התלמוד,[33] הריון של קיפודה נמשך שלוש שנים. זו טעות – הריונה של הקיפודה אינו עולה על שבעה חודשים.
  • התלמוד[34] טוען שאצל בנות המתגוררות בעיר, צומח שער הערווה לפני שהחזה מתחיל להתפתח, בעוד שאצל בנות הכפר מקדימה התפתחות החזה את צמיחת הערווה. יתרה מכך, אצל בנות העיר מקדים השָׁד הימני את גדילתו של השמאלי בעוד שבקרב בנות הכפר התהליך הוא הפוך. מיותר לציין שמדובר בעורבא פרח, באמירה המשוללת כל אחיזה במציאות.
  • לפי התלמוד הירושלמי,[35] אחת לשבע שנים הקב”ה מחליף את עולמו: הכינה הופכת לעקרב; צבוע זכר הופך לנקבה; ועכבר ההרים הופך לחזיר בר. ברור שאין כל סימוכין מדעיים לטענה הזו.
  • לפי התלמוד,[36] עורבים מתרבים כשהזכר מעביר את זרעו אל פיה של הנקבה, ולא כדרך יתר בעלי הכנף.[37] אבל העורב אינו מתרבה בדרך זו, אלא משמש את הנקבה כשאר העופות.
  • לפי התלמוד,[38] העטלף מטיל ביצים. זוהי טעות. העטלפים, בדומה לשאר היונקים, אינם מטילים ביצים.

אלה הן רק כמה דוגמאות הממחישות את הסתירות בין התורה שבעל-פה למדע.

 

[1] הרצאת וידאו, ערוץ היוטיוב “הרב אפרים כחלון”, כותרת הסרטון “אמיתות התורה שבעל-פה”, 8 ביוני, 2018.
[2] כתובות י’ ע”ב.
[3] https://tinyurl.com/wank44h1
[4] שבת ע”ח ע”א.
[5] מחקר בנושא: www.ceson.org/vespertilio/16/249_270_Riccucci.pdf
[6] www.israelhayom.co.il/article/665771
[7] ברכות נ”ט ע”א.
[8] חולין נ”ז ע”א.
[9] שבת ק”ז ע”ב.
[10] חולין קכ”ז ע”א.
[11] חולין נ”ב ע”ב – נ”ג ע”א.
[12] חולין מ”ה ע”ב.
[13] נידה ט’ ע”א.
[14] כתובות ל”ט ע”א.
[15] בכורות ח’ ע”א.
[16] מדרש הלכה על ספר ויקרא.
[17] www.bac.org.il/specials/article/mermaid.
[18] youtu.be/2a_yul62n5o.
[19] מהמילה “mock” = ללעוג, לזייף, לחקות, לצחוק.
[20] youtu.be/2a_yul62n5o. הרחבנו על כך בסרטון קצר בנושא.
[21] משנה תורה, הלכות יסודי תורה, פרק ג.
[22] שבת ס”ו ע”ב.
[23] ביאור שטיינזלץ.
[24] אוהלות א’.
[25] ברכות כ”ח ע”ב.
[26] פסחים צ”ד ע”א.
[27] נידה ל’ ע”ב.
[28] מחלה המוזכרת בתלמוד בשם “נכפה” (ראו ביאור שטיינזלץ לפסחים קי”ב ע”ב).
[29] נדרים נ”ד ע”ב.
[30] יואל רפל, מועדי ישראל: אנציקלופדיה שימושית לשבת ולחג, 1990: 73.
[31] יומא פ”ד ע”א.
[32] שבת קל”ג ע”ב.
[33] בראשית רבה כ.
[34] נידה מ”ח ע”ב.
[35] שבת ח א, פרק א, הלכה ג, גמרא.
[36] סנהדרין ק”ח ע”ב.
[37] “שלושה שמשו בתיבה וכולם לקו, כלב ועורב וחם: כלב נקשר; עורב רק; חם לקה בעורו” (סנהדרין ק”ח ע”ב). לפי פירוש רש”י: “רק – רוקק זרע מפיו לפיה של נקבה”.
[38] בכורות ז’ ע”ב.

עוד בנושא:

 לרגל השקת הספר 20% הנחה עם קוד הקופון: NEW20