הפסוק שהוא דורבן בתושב”ע – לֹא תֹסִפוּ עַל-הַדָּבָר (דברים ד’ 2)


לֹא תֹסִפוּ עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם (דברים ד ב)

בעוד שהמקרא אוסר בתכלית האיסור להוסיף מצוות, הרבנים אינם משוכנעים מהציווי, והיא איננה תקפה עליהם, שהרי רב:

“חופשי ליצור ולחדש, ואינו מחוייב אלא לאמת הפנימית שלו.” (הרב חיים נבון, אתר דעת)[1]

וכך ממשיכים הרבנים לפסוק הלכות ומצוות ללא סוף, על אף שאין להן כל ביסוס או רמז במקרא. הנה כמה דוגמאות.

טוב ללמוד מלעשות. חז”ל קבעו שמי שלומד דף גמרא אחד ביום, “מקיים כמה מאות מצוות. ואם כן בודאי יותר טוב לקיים מאה מצוות (על ידי לימוד) ממצוה אחת (בפועל)”.[2] כן, בדיוק כך: לפי חז”ל, טוב יותר ללמוד דף גמרא מאשר לקיים מצווה אחת מהתורה בפועל! הרבנים פסקו: “כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא”. כאן מבטיחים חז”ל שמי שילמד גמרא ינחל חיי עולם.[3] האם יש להבטחה זו גושפנקא מקראית כל שהיא?

הבדלה. ההלכה הרבנית קבעה, יש מאין, שהתורה מצווה לעשות הבדלה במוצאי שבת.[4] אולם בתורת משה אין זכר לקיומה של מצוות ההבדלה.

עד דלא ידע. בניגוד לכתוב במגילת אסתר פסקו חז”ל שחייב אדם להשתכר בפורים, עד שלא ידע להבחין בין מרדכי להמן.[5]

מציצת איבר מינו של הילוד. מה תגידו לגבי המצווה התלמודית המוטלת על המוהל? “מוהלין, ופורעין, ומוצצין [את איבר המין של היילוד], ונותנין עליה אספלנית וכמון”.[6] הרי בתורה אין אפילו רמז לפרטים האלה. המצווה הרבנית (והלא היגיינית) למצוץ את איבר מינו של התינוק לא קיימת בתורה.

מצוות נוספות. הרבנים הוסיפו בשמו המפורש של הקב”ה מצוות שלא מהתורה, ביניהן: טלית, נטילת ידיים, הדלקת נרות והפרשת חלה,[7] וקבעו שהאדם חייב לברך בכל יום מאה ברכות.[8]

הלכות נגד נשים. הרבנים קבעו שנשים פסולות לעדות,[9] למרות שהתנ”ך מלמד בדיוק ההפך.[10] ללא כל אסמכתא מהתנ”ך קבעו חז”ל שאסור לאדם ללכת אחרי אשתו, אלא רק לפניה.[11]

ילדים. למרות שאין לכך כל צידוק מקראי, על פי ההלכה חייב כל גבר להביא לעולם לפחות שני ילדים – זכר ונקבה.[12]

ארבע כוסות. חז”ל הוציאו מההקשר את משלי כ”ג 31, וקבעו מצווה חדשה שאינה מן התורה, ולפיה חובה על כל אדם (אפילו ילדים) לשתות ארבע כוסות יין בערב פסח.

 

[1] http://www.daat.ac.il/daat/toshba/horaat/halimud-2.htm
[2] הרב משה צוריאל, אוצרות המוסר, חלק ב’, 2002, פרק השקידה וההתמדה.
[3] נידה ע”ג ע”א.
[4] משנה תורה, הלכות שבת כט.
[5] מגילה ז’ ע”ב.
[6] משנה, שבת יט ב.
[7] קיצור שולחן ערוך, סימנים לה ב.
[8] רבנו בחיי, על פרשת עקב, פרק י. כמובן שאפשר להוסיף לכך גם את שלל הלכות התפילה (במסכת ברכות) ואת מצוות חג החנוכה, שציוו חז”ל לעשות ממש בשם ה’, למרות שאינן מוזכרות בתנ”ך.
[9] משנה תורה, הלכות עדות ט.
[10] במדבר כ”ז 1-5; מלכים ב’ ג’ 16-27.
[11] ברכות ס”א ע”א.
[12] יבמות ס”א ע”ב.

מאמרים בנושא: