ראשי מאמריםהפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל-פה הפרכת טענה 23: “איך אפשר לקיים סוכות וארבעת המינים ללא תורה שבעל-פה?”

הפרכת טענה 23: “איך אפשר לקיים סוכות וארבעת המינים ללא תורה שבעל-פה?”


כפי שקורה תכופות במצוות, התורה נותנת את המצווה בכמה מלים מסתוריות, ומשאירה ל’תורה שבעל-פה’ לפענח את משמעותן. כלשון הפסוק בתורה שבכתב הנוגע לארבעת המינים (חוברת ה”רשימות”, חוברת סב, ספריית חב”ד).[1]


מה זה פרי הדר? כתוב שצריך ארבע, ארבעת המינים (הרב יוסי מזרחי).[2]

מדוע אפוא לא סיפק אלוהים הנחיות מדויקות לגבי אופן הקמת סוכה ולגבי הסוג המדויק של פרי ההדר הנכלל בארבעת המינים? מאותה סיבה שהתורה אינה מפרטת באיזה גובה, זווית, כיוון, צבע או צורה עלינו לבנות את הסוכה. אולי משום שאלוהים העדיף לעודד את היצירתיות שלנו, ולא רצה שנהיה מקובעים על זן ספציפי אחד של פרי הדר או על דגם יחיד של סוכה? עיקר החג אינו צורת הסוכה, אלא כפי שכתוב בתורה: “לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” (ויקרא כ”ג 43). התורה שבעל-פה מפרטת הלכות סוכה רבות,[3] אך משמיטה אחרות. מדוע לא קבעו חז”ל מה יהיה צבע הדפנות של הסוכה, או באילו קישוטים יש לעטר אותה? מדוע יש מקום ליצירתיות דווקא בעניינים אלה?

ארבעת המינים[4] מוזכרים בתנ”ך כאלף שנה מאוחר יותר, בספר נחמיה:

וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב (ח’ 15).

גם במקרה זה לא טרח המחבר המקראי לפרט את כוונתו. ובכל זאת, בלי שום רמז לתורה שבעל-פה או לסיועם של הרבנים, הבינו בני ישראל את כוונת הכוהנים והלוויים. מיד לאחר מכן מסופר: “וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם…” (פס’ 16).

קשה להשתחרר מהתחושה שהשליטה של הרבנים בהלכות חג הסוכות ובשאר אורחות החיים, קשורה איך שהוא לכוח וכסף. הם נוטלים לידיהם את הסמכות הבלעדית לקבוע לעם שלם מהי סוכה כשרה ומה הם ארבעת המינים. ובכלל, מה יעשו סוחרי האתרוגים ללא קהל לקוחות השבוי בכבלי ההלכה? אין מנוס מלהודות כי הדת הרבנית היא עסק משתלם ביותר. ערוץ 7, הערוץ הדתי-לאומי, למשל, מדווח כי “שוק ארבעת המינים מגלגל עשרות מיליונים בשנה, על אף שמדובר בעסק שפעיל במשך שבוע אחד בלבד… על פי ההערכות, [הוא] עומד על כשבעים מיליון שקלים”.[5]

למותר לציין, לפי נחמיה ח’, עד שמצאו את ספר התורה, לא ידעו בני ישראל כיצד לחגוג את חג הסוכות. נאמר שם כי במשך תקופה של מאות שנים, עוד מימי יהושע בן-נון, לא ישבו ישראל בסוכות:

וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד… וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה’ בְּיַד-מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי; וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל-עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי-זַיִת וַעֲלֵי-עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב.[6]

עובדה זו, כמובן, מייצרת סתירה לוגית חמורה כנגד רעיון התורה שעוברת בעל-פה, שהרי אם ישראל היו מודעים לתושב”ע, מן הסתם הם היו יודעים כיצד לחגוג את חג הסוכות.

חוץ מזה, ראוי לציין כי התושב”ע סותרת באופן ברור את דברי התורה בנודע לחג הסוכות; חכמי התלמוד החליטו על דעת עצמם לפטור נשים ממצוות אשר הזמן גרמן, כגון: “סוכה ולולב שופר וציצית”.[7] בתוך כך, פטרו חז”ל את הנשים ממצוות ישיבה בסוכה, ככתוב במשנה: “נשים ועבדים וקטנים, פטורין מן הסוכה”.[8] לפטור המוזר הזה אין שום סימוכין בתנ”ך והוא אף סותר אותו באופן גס; בויקרא כ”ג נאמר במפורש כי המצווה נתונה לכל בני ישראל: “בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל-הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת” (פס’ 34, 42).[9] גם תיאור מצוות חג הסוכות בספר דברים ט”ז 14 אינו פוטר את הנשים, שנאמר: “אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ”. דוגמא נוספת לכך שהמקרא כלל נשים במצוות הסוכה, באה מספר נחמיה ח’, שם כתוב כי כל “הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד-אִשָּׁה… הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים”, ישבו בסוכות (פס’ 2-3, 17). מדוע אם-כן פטרו הרבנים את הנשים ממצוות שהזמן גרמן? הרב דוד אבודרהם[10] הסביר: “לפי שהאישה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו. ואם היתה מחויבת במצוות עשה שהזמן גרמן, אפשר שבעת עשיית המצווה יצווה אותה הבעל לעשות מצוותו, ואם תעשה מצוות הבורא ותניח מצוותו – אוי לה מבעלה; ואם תעשה מצוותו ותניח מצוות הבורא – אוי לה מיוצרה. לפיכך פטרה הבורא ממצוותיו כדי להיות לה שלום עם בעלה”.[11] לאמיתו של דבר, לא הבורא פטר אותה; חז”ל פטרו אותה! ולשם מה? על-מנת שתהיה האישה משועבדת למצוות בעלה ולצרכיו בלבד.[12]

 

[1] he.chabad.org/library/article_cdo/aid/998116.
[2] www.youtube.com/watch?v=SphnPYSox_o.
[3] למשל במשנה, סוכה; או בקיצור שלוחן ערוך, סימן קלד-קלז.
[4] ויקרא כ”ג 40.
[5] www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/11011.
[6] נחמיה ח יד-טו, יז.
[7] בבלי, קידושין ל”ג ע”ב – ל”ד ע”א.
[8] מסכת סוכה פרק ב’.
[9] פרק כ”ג נפתח בציווי על בני ישראל שלא לעשות כל מלאכה בשבת (פס’ 3); האם מפני שנאמר “בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” מישהו מהרבנים יעז לפטור את הנשים משמירת השבת?.
[10] חי בספרד במאה ה- 14.
[11] ד”ר עינת רמון, בתוך: יותם בנזימן (עורך), “משחקי זיכרון: תפיסות של זמן וזיכרון בתרבות היהודית”, 2008: 141.
[12] מעניין כי בעוד פטרו חז”ל את הנשים ממצוות התלויות בזמן, לא היתה להם בעיה לחייב אותן במצוות כגון: הדלקת נרות, הפרשת חלה וטבילה במקווה – מצוות אשר מקורן אינו מקראי והן תלויות בזמן באופן מובהק (ד”ר עינת רמון, בתוך: יותם בנזימן (עורך), “משחקי זיכרון: תפיסות של זמן וזיכרון בתרבות היהודית”, 2008: 142). מצד שני, קיימות מצוות עשה שלא הזמן גרמן ובכל זאת קבעו חז”ל כי הנשים פטורות מהן, כגון: תלמוד תורה, פרייה ורבייה ופדיון הבן (פרופ’ תמר רוס, “ארמון התורה ממעל לה: על אורתודוקסיה ופמיניזם”, 2007: 54, הערת שוליים מס’ 47).

עוד בנושא:

 לרגל השקת הספר 20% הנחה עם קוד הקופון: NEW20