לא כתוב בתורה שבכתב מה כותבים במזוזה. מי המציא את זה? (הרב יוסי מזרחי).[1]

הרב יוסי מזרחי, מתייחס לכתוב בדברים י”א 13-22, שם נכתב:

וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה’ אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם׃ וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ׃ וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ׃ הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם׃ וְחָרָה אַף ה’ בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה’ נֹתֵן לָכֶם׃ וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם׃ וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ׃ וּכְתַבְתָּם עַל-מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ׃ לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה’ לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ׃ כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת ה’ אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ.

לעומת המשמעות אותה העניקו הרבנים למילה “מזוזה”, מילון העברית המקראית מגדיר “מזוזה” ככל אחת משתי קורות העץ שבפתח הבית, או עמודי האבן שמצידי הפתח.[2] אם נתעקש שהמזוזות הן קופסאות עם קלף, תתעורר בעיה לא פשוטה. בספר שופטים ט”ז 3 מסופר כי שמשון אחז “בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר [עַזָּה] וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וַיִּסָּעֵם עִם הַבְּרִיחַ וַיָּשֶׂם עַל כְּתֵפָיו וַיַּעֲלֵם אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי חֶבְרוֹן”. האם זה אומר שתושבי עזה הפלשתים הקפידו על מצוות המזוזה הרבנית? בוודאי שלא. משמעות המילה “מזוזות” ברורה מן ההקשר – אלה הם העמודים, או המשקופים, המהווים מסגרת לדלתות. שמשון אחז בהם כאשר עקר את דלתות העיר.

הרבנים הוציאו את המונח “מזוזה” מהקשרו המקורי והלבישו עליו משמעות חדשה. אומנם אין כל רע בהדבקה של קופסה על דופן הדלת, כסמל ליהדותנו. הבעיה מתעוררת כשהטקס נעשה בכפייה ובשם אלוהים, וכשמייחסים לאותן קופסאות סגולות על טבעיות. גם כאן מדובר בתעשייה שמשלשלת סכומים רבים לכיסי הרבנים.[3] יש לזכור כי הרבנים מעודדים את צאן מרעיתם להזמין בדיקה “מקצועית” (בתשלום) של קמע המזוזה מעת לעת ואת החלפתה, אם היא כביכול איבדה את כשרותה.[4]  

המנהג לייחס לחפץ דומם סגולות מיסטיות, שנכנסות לפעולה במיוחד כשנוגעים בו או מנשקים אותו, אינו אלא אלילי-פגאני. ארכיאולוגים וחוקרי תקופת המקרא מבהירים כי בימי קדם, עמים פגאנים שחיו באזור מסופוטמיה נהגו לסמן את בתיהם באמצעות קמעות שהוצמדו לדופנות הדלת והכילו סמלי אלילים. על משקופי בתים במצרים ובאזור הקשת הפורייה נמצאו קמעות שנשאו שמות של אלילים, מפני ששוכני הבית האמינו שהקמעות גורמים לאלילים להגן עליהם מפני רעות חולות.[5]

גם למזוזה מייחסים כוח מאגי להגנה על הבית או על העיר. בתלמוד הירושלמי מסופר שר’ יהודה הנשיא שלח למלך הפרתי, ארטבן, מזוזה והבטיח לו שתשמור עליו.[6] תפקודה של המזוזה כקמע צרם לכמה רבנים מודרניים, ביניהם הרב קופמן קוהלר, שאינם מהססים לכנות את פולחן המזוזות בשם “חוקת הגוי” ומתארים את המזוזה כקמע הזהה למריחת דם כאקט הגנה מפני רוחות רעות.[7]

הפסוקים מספר דברים פרק י”א פותחים וסוגרים עם המצווה לאהוב את אלוהים. המחבר מבקש להדגיש שאהבה לאלוהים והליכה בדרכיו צריכות לבוא לידי ביטוי בכל תחומי החיים: במעמקי הלב (לְבַבְכֶם), בנפש (נַפְשְׁכֶם), במעשים (יֶדְכֶם), במחשבות (בֵּין עֵינֵיכֶם), בשעת מנוחה (בְשָׁכְבְּךָ), ישיבה (בְּשִׁבְתְּךָ), יקיצה (בְקוּמֶךָ), בדרכים (בְלֶכְתְּךָ), בתוך הבית (בֵּיתֶךָ) ומחוצה לו (בִשְׁעָרֶיךָ).

כמעט מיותר לציין כי לכל אורך התנ”ך אין אף תיאור ואף לא רמז לדמות כלשהי אשר התקינה בפתח ביתה מזוזה. דברים כ”ב מביא מצוות הקשורות בבניית בית חדש. אם הצדק עם הרבנים, מן הראוי שתהא שם התייחסות למצוות המזוזה, אלא שאין לה כל זכר. אם מצוות המזוזה הרבנית אכן כה חשובה, כפי שטוענים חז”ל,[8] מדוע אין היא מצוינת בפרק כ”ב? האם המעקה חשוב מן המזוזה? הרי לפי התלמוד, “כל שאין מזוזה על פתחו” נחשב לעם הארץ,[9] עובר עבירה כפולה[10] ודמו בראשו.

הפירוש הנכון והטוב ביותר של התורה לא נמצא אצל הרבנים, אלא בתנ”ך עצמו. המקרא מבהיר שמזוזה היא הדופן או עמוד העץ שמצד הדלת; מזוזות יש בכל בית שדלת ניצבת בפתחו. כך היה במצרים,[11] בעזה[12] ובבית המקדש.[13]

 

[1] Youtu.be/SphnPYSox_o.
[2] קדרי, עמ’ 595.
[3] באתר חב”ד נאמר שמחירי מזוזות פשוטות (שאינן מהודרות) נעים בין 150 ל-600 ש”ח.
[4] עיין: דב שוורץ, סתירה והסתרה בהגות היהודית בימי הביניים, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2002, עמ’ 243.
[5] בנימין מזר, אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, ד, 1962: 780-782.
[6] יעקב חיים טיגאי, מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא, דברים, כרך ראשון א’ א – טז, יז, 2016: 280.
[7] אבינועם רוזנק, היהדות הרפורמית: הגות, תרבות וחברה, 2014: 344.
[8] קיצור שולחן ערוך, סימן יא (הלכות מזוזה).
[9] ברכות מ”ז ע”ב.
[10] מנחות מ”ד ע”א.
[11] שמות י”ב 7; כ”ב-כ”ג.
[12] שופטים ט”ז 3.
[13] מל”א ו’ 31-33.

מאמרים בנושא: