הפרכת טענה 13: לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל (דברים י”ז 11)


זהו מאמר המשך ל: הפרכת טענה 12: כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ (דברים י”ז 10)


מקובל לומר שהמקור לחיוב לשמוע בקול הרבנים הוא מהפסוק ‘לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל’ (הרב אברהם פרידמן).[1]


התורה מספרת לנו שמשה רבינו הקים את הסנהדרין הראשונה בהיסטוריה על פי שליחות אלוקית, וזה היה מוסד הרבנות הראשון של החכמים, שהמשיכו להסמיך זה את זה מדור לדור, ולפסוק הלכה לבני ישראל. עליהם נאמר בתורה: ‘ועשית ככל אשר יורוך, על פי התורה אשר יורוך… לא תסור מדבריהם ימין ושמאל’ (הרב דניאל בלס).[2]


“לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל” – אפילו אם אמרו לך על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא ימין. לשון רש”י. ועניינו: אפילו תחשוב בלבך שהם טועים, והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך – תעשה כמצוותם. ואל תאמר: איך אוכל החֵלב הגמור הזה, או אהרוג האיש הנקי הזה, אבל תאמר: כך ציווה אותי האדון המצווה על המצוות, שאעשה בכל מצוותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר. ועל משמעות דעתם נתן לי התורה, אפילו יטעו (רמב”ן, בביאורו לדברים י”ז 11).

 

הרבנים לוקחים את דברים י”ז 11:

“עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל”

ומסיקים שניתנה להם סמכות מוחלטת, עד כדי כך, שלפי הרמב”ן, אם הרב שלך יצווה עליך להרוג מישהו, עליך לעשות זאת גם אם אתה מאמין שהוא חף מפשע.

ראשית, כהמשך ישיר לפסוקים שקדמו לפסוק, ברור מההקשר כי גם הדרישה בפסוק זה היא לקבל את החלטתו של השופט ששפט את המקרה שלך. אם באת אל השוטר והשופט (פסוק 9) מאחר שהשכן שלך גנב לך את החמור, והשופט קבע כי על השכן שלך להחזיר לך את החמור בתוספת פיצוי כספי, אז אין בסמכותו של השכן שלך לסור מהפסיקה אותה פסק השופט. לדוגמה, שכנך לא יכול להביא לך חתול במקום החמור שגנב ממך בטענה כי “שקלתי את פסיקתו של השופט, והחלטתי בכל זאת לא להחזיר לך את החמור שלך, אבל הנה חתול”. אלא שעליו לכבד את פסיקתו של השופט. עיקרון זה תקף גם בימינו. אם שופט בית המשפט קבע כי עליך לפצות אדם אשר רכבו ניזוק בתאונת דרכים שהיית מעורב בה, אין לך זכות להתעלם מפסיקתו של השופט.

שנית, כמובן שיש צורך במנהיגים שידריכו את העם ויורו את הדרך, בדיוק כפי שיש צורך במחוקקים, שופטים, מורים, ראשי ערים וסוגים אחרים של מנהיגים. אבל עצם היותם בעלי סמכות (וגם אם קיבלו את סמכותם ישירות מאלוהים) אין פירושו שהם תמיד צודקים או שאסור לערער עליהם. הנביאים בתנ”ך קוראים לעם שוב ושוב לבחון את מה שאומרים מנהיגיהם (הכוהנים, המלכים והנביאים), ומזהירים שלא ללכת בדרכיהם אם הם מסיטים אותם מדרך הישר. לדוגמה:

הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה’ וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי וְהַנְּבִאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִלוּ הָלָכוּ; לָכֵן עֹד אָרִיב אִתְּכֶם נְאֻם ה’ וְאֶת בְּנֵי בְנֵיכֶם אָרִיב (ירמיהו ב’ 8-9);


אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת ה’ אִתָּנוּ? אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים; הֹבִשׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ הִנֵּה בִדְבַר ה’ מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם; לָכֵן אֶתֵּן אֶת נְשֵׁיהֶם לַאֲחֵרִים שְׂדוֹתֵיהֶם לְיוֹרְשִׁים כִּי מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל כֻּלֹּה בֹּצֵעַ בָּצַע מִנָּבִיא וְעַד כֹּהֵן כֻּלֹּה עֹשֶׂה שָּׁקֶר; וַיְרַפּוּ אֶת שֶׁבֶר בַּת עַמִּי עַל נְקַלָּה לֵאמֹר שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם (ירמיהו ח’ 8-11);


וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה; לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר (ישעיהו כ”ט 13-14).[3]

פסוקים אלה מבהירים שהעם לא היה אמור לקבל בצורה עיוורת את כל מה שמנהיגי הדת אמרו, רק משום שניתנה להם סמכות. אותם מנהיגים התרחקו מאלוהים והסיטו את העם מדרך הישר, ולכן נאסר על העם להישמע להם. תורת משה מבהירה שיש מקום למנהיגות שמדריכה את העם בדרך הישר, אבל שלא כמו התלמוד שדורש כניעה וצייתנות מלאה לרבנים, בני ישראל עדיין נדרשו להפעיל שיקול דעת ולבחון אם המנהיגים מוליכים את העם בדרך הנכונה או לא. בשום מקום לא צווה העם לקבל בעיוורון כל מה שהמנהיגים ידרשו ממנו, רק מתוקף היותם מנהיגים. ובשום מקום לא נאמר שאותם מנהיגים רשאים לפרש את התורה הכתובה, ושהפירוש שלהם חייב להתקבל ללא כל עוררין.

דרך אגב, אם לרגע “נזרום” עם טענתו של הרב דניאל בלס שטוען כי בפסוק זה הוענקה לסנהדרין סמכות שיפוטית, אזי שעל פי אותו ההיגיון, כיום, כשהסנהדרין בטל ולא קיים – גם סמכותם של הרבנים בטלה ואינה קיימת.

 

[1] www.hidabroot.org/article/217324.
[2] www.hidabroot.org/question/249098.
[3] גם יחזקאל גוער בצורה דומה במנהיגי הדת (ל”ד 1-4).

מאמרים בנושא: