הפרכת טענה 31: האם באמת היה לחז”ל ידע מדעי ייחודי ממקור שמימי?


הרב זמיר כהן מבקש להוכיח בספרו “מסע אל האמת”[1] שהידע של חז”ל בתחומי המדע נבע ממקור שמימי, שהרי לא עמדו לרשותם האמצעים הטכנולוגיים שקיימים היום.

אבל היום ברור לחוקרי תקופת בית שני (מרביתם דתיים, אגב), שחז”ל שאבו והעתיקו מחכמי הגויים, בעיקר מחכמי יוון ובבל, את כל ידיעותיהם בתחום המתמטיקה, האנטומיה, האסטרונומיה ועוד. חוקרים רבים כתבו על כך בהרחבה, ביניהם פרופ’ שאול ליברמן,[2] פרופ’ א’ א’ הלוי,[3] פרופ’ מאיר בר אילן,[4] פרופ’ א’ א’ אורבך[5] ועוד. אפילו הרמב”ם הודה שידיעותיהם של חז”ל במדעים לקוחות מהגויים, בעיקר באסטרונומיה.[6] 

 

דוגמא: חישוב חידוש הלבנה של רבן גמליאל

מאחר שכבר קיימת ספרות ענפה בנושא הזמינה לקורא, נביא פה רק דוגמה אחת[7] ומוכרת שבה רבנים מחזירים בתשובה אוהבים להשתמש כדי להבהיר כיצד “גילו” חז”ל אמיתות מדעיות. זמיר כהן מעלה על נס את חישובי חידוש הלבנה שרבן גמליאל מזכיר במסכת ראש השנה כ”ה ע”א. כך הוא מבקש להוכיח שמקור החוכמה של חז”ל הוא על טבעי.[8] אבל הוא שוכח שבאותה גמרא בדיוק מובא הסיפור הבא:

מעשה שבאו שניים להעיד על החודש, ואמרו: ראינוהו את הירח הישן שחרית בצד מזרח, וערבית ראינו את הירח החדש בצד מערב. אמר ר’ יוחנן בן נורי: עדי שקר הם, שלא יתכן שראו המולד זמן קצר כל כך לאחר סוף החודש הקודם, ואין לסמוך עליהם. וכשבאו ליבנה קיבלן רבן גמליאל כעדים, ולא חשש (ראש השנה כה עא. ביאור שטיינזלץ).

מסתבר שרבן גמליאל מבטל כאן את עמדתו של ר’ יוחנן בנוגע לחישוב החודש. הגמרא ממשיכה ומספרת שרבן גמליאל שלל גם את דעתו של ר’ דוסא. אבל הרי לדברי כהן, חז”ל הם גאונים שקיבלו את משנתם משמיים. אם כך, איך זה ששיטת החישוב של שניים מהם מתבטלת מפני עמדתו של גמליאל? פרופ’ אמנון שפירא מסביר שבאופן כללי חז”ל התנגדו לחישובים קבועים מראש של חידוש הלבנה, והסתמכו רק על עדות ראייה.[9] אם כך, רבן גמליאל יוצא חוצץ כנגד מסורת ההלכה. כהן מבקש להוכיח את חוכמתם של חז”ל באמצעות חישוב הלבנה, ויוצא שהוא מוכיח בדיוק את ההפך.

שימו לב לתיאור הבא:

תנו רבנן [שנו חכמים]: פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראית כעין דמות לבנה בעשרים ותשעה לחדש, כסבורים העם לומר לאור זה כי ראש החדש הוא, ובקשו בית הדין לקדשו. אמר להם רבן גמליאל: כך מקובלני מבית אבי אבא: אין חדושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה ושבעים ושלשה חלקים (של אחד מאלף ושמונים בשעה).[10]

גם במקרה זה חכמי התלמוד טוענים דבר אחד, ואז בא רבן גמליאל וסותר אותם באומרו שהחישוב שלמד בבית אביו נכון יותר. ואם לא די בכך, הגמרא ממשיכה ומספרת שטעותו של גמליאל הייתה כה מרה, עד שהיא גרמה לרבי יהושע לשקוע בדיכאון. אז ניגש רבי עקיבא לנחמו ואמר לו כי אינו צריך להתאבל, מפני ש…

אפילו שוגגין, שבשגגה נקבע החודש שלא בזמנו הראוי… אפילו הייתם מזידין כשקבעתם את החודש שלא בזמנו… אפילו הייתם מוטעין על ידי עדי שקר. ובכל זאת כיון שקבעתם את החודש – הרי הוא מקודש, ומסכים הקדוש ברוך הוא עם קביעתכם.[11]

במילים אחרות, למרות שכולם יודעים שרבן גמליאל טעה, אין צורך להתאבל שהרי אלוהים בכבודו ובעצמו מיישר קו עם טעותם של הרבנים ומאמצה.

ובכל זאת, אם החישוב שעשה גמליאל זהה לחישוב של נאס”א, מניין היה לו הידע האסטרונומי המדויק הזה? כדי לענות על שאלה זו, ראוי לזכור מי היו המומחים באסטרונומיה באותה תקופה. פרופ’ שאול ליברמן[12] כותב שקשריהם של חז”ל עם חכמי הגויים גרמו להם לאמץ אצטגנינות,[13] כישוף ואמונות טפלות הזרות לחלוטין לרוח המקרא. לדידו של פרופ’ א’ א’ אורבך,[14] האמונה באסטרולוגיה מצאה לה אחיזה איתנה בחוגים רחבים בתקופת האמוראים, למרות שמקורה בדת הבבלית המאוחרת. הוא מסביר שהאסטרולוגיה נטמעה בפילוסופיות שונות, וכי חז”ל ראו שאין להם ברירה אלא להתפשר ולקבלה.[15]

עד כמה הושפע רבן גמליאל מהעולם ההלניסטי? מחקריו הענפים של פרופ’ א’ א’ הלוי[16] מוכיחים שעיקר הגותו של רבן גמליאל נשען על אמירות עתיקות של חכמי יוון.

הרב זמיר כהן מראה כי החישוב של גמליאל עומד על 29.53059 יום. מעניין שרבן גמליאל עצמו אינו אומר שקיבל את החישוב הזה משמיים. לדבריו, “כך מקובלני מבית אבי אבא”;[17] דהיינו, ידע זה היה קיים עוד לפניו. מי הוא אותו “אבא” שממנו שאב גמליאל את המידע? האסטרונום והמתמטיקאי הבבלי נבו רימנו (חי בשנת 500 לפנה”ס בקירוב) הצליח לחשב את אורכו הממוצע של החודש הסינודי, והגיע ל-29.530614 יום. ממשיך דרכו היה קידינו, שחי מאות שנים לפני גמליאל. קידינו שכלל ושיפר את אופן חישוב אורך החודש הסינודי, והגיע לתוצאה של 29.530594 יום – ערך זהה כמעט בדיוק לזה שנקב רבן גמליאל! האסטרונום היווני היפרכוס, שחי כמאתיים וחמישים שנה לפני גמליאל, חקר את מסלול תנועתו של הירח, והגיע למסקנה שאורך החודש הסינודי שווה ל-29.530594, וכך אישר את התוצאה שאליה הגיעו קודמיו.[18]

אם כך, חז”ל בסך הכול העתיקו מחכמי הגויים, שמאות שנים לפניהם כבר הגיעו למסקנות האמורות, וזו הסיבה לקיומן של אמיתות מדעיות בספרות חז”ל. אלא שלצידן של אמיתות אלו (שכאמור נשאבו מן הגויים), ניתן למצוא בספרות חז”ל גם סתירות רבות מול המדע – עליהן הרחבנו במאמר “סתירות בין התורה שבעל-פה לבין המדע“.

 

[1] זמיר כהן, מסע אל האמת, הפרק “תורה ומדע”, הוצאת הדברות, ירושלים (2001), עמ’ 63.
[2]  יוונית ויוונות בארץ ישראל, 1962.
[3] עולמה של האגדה: האגדה לאור מקורות יווניים, 1972; האגדה ההיסטורית-ביוגרפית, 1975; אגדות האמוראים: האגדה הביוגרפית של אמוראי ארץ-ישראל ובבל לאור מקורות יווניים ולאטיניים, 1977.
[4] אסטרולוגיה ומדעים אחרים בין יהודי ארץ-ישראל בתקופות ההלניסטית-רומית והביזאנטית, 2011.
[5] חז”ל – פרקי אמונות ודעות, 1976.
[6] משנה תורה, הלכות קידוש החודש.
[7] נוסף לספרות שציינו, נביא בעצמנו מספר דוגמאות נוספות והפרכתה להן באתר www.oral.law.
[8] כהן, עמ’ 65-67.
[9] אמנון שפירא, אנרכיזם יהודי דתי, 2015: 211.
[10] ראש השנה כ”ה ע”א. ביאור שטיינזלץ.
[11] שם.
[12] ליברמן, יוונית ויוונות בארץ ישראל, 1962: 73.
[13] אצטגנינות, משמע “חכמים וחוזים בכוכבים ויודעים בחכמת המזות” (רש”י בפירוש לבבלי, סוטה ל”ו ע”ב).
[14] אורבך, חז”ל – פרקי אמונות ודעות, מאגנס, ירושלים, 1976, עמ’ 245.
[15] אורבך, שם.
[16] ובעיקר מספרו האגדה ההיסטורית-ביוגרפית, 1975: 285-314.
[17] ראש השנה כ”ה ע”א.
[18] ראו מאמר ב: https://www.hofesh.org.il/religion_merchants/metifim/DR2_Dont_Believe_Them_2.html.

מאמרים בנושא: