מיתוס התורה שבעל-פה » המניע והמנוע האמיתי של התורה שבעל-פה וההלכה הרבנית

המניע והמנוע האמיתי של התורה שבעל-פה וההלכה הרבנית


איזה אינטרס יש לחכמים להמציא עשרות אלפי הלכות? (הרב יוסי מזרחי).[1]

אומנם אף אדם לא מתעורר בבוקר ורוצה להיות רב רק כדי לגרוף לעצמו הון או מתוך רצון לשלוט. אלה הם רעיונות הגובלים באנטישמיות. יחד עם זאת, המערכת הדתית עצמה (בכל העולם ובכל דת) בנויה באופן שהופך אותה למכונה משומנת של עשיית כספים, שכן בידי כוהני הדת נתונה הסמכות הבלעדית לקבוע מה תקין ומה לא, מה כשר ומה טמא. ברגע שבו חסידיהם מאמינים שתשמישי הקדושה הנמכרים להם מסוגלים להביא ברכה או למנוע קללה, נוצרת תלות רוחנית-כספית בין כוהן הדת לחסידיו. במילים אחרות, להיות כוהן דת פירושו ביטחון כלכלי.

התורה שבעל-פה מעודדת תמיכה כספית ברבנים ובתלמידי חכמים, ומבטיחה פנסיון מלא לתלמידי ישיבות, לרבות חשבון הוצאות: “כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין”.[2] את התמיכה הכלכלית הם מעודדים באמצעות הבטחה: “כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים, זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר: כי בצל החכמה בצל הכסף”.[3]

הרבנים נהנים גם מפטור ממלאכת כפיים וממיסים, כולל ארנונה: “אמר ריש לקיש: רבנן לא צריכי נטירותא… ואמר רב יהודה: מנדה – זו מנת המלך; בלו – זו כסף גולגלתא; והלך – זו ארנונא”.[4]

הרמב”ם (משנה תורה, הלכות תלמוד תורה, פרק ו’) קבע כי:

תלמידי חכמים – אינן יוצאין לעשות בעצמן עם כל הקהל בבניין וחפירה של מדינה וכיוצא בהן, כדי שלא יתבזו בפני עמי הארץ. ואין גובין מהן לבניין החומות ותיקון השערים ושכר השומרים וכיוצא בהן, ולא לתשורת המלך. ואין מחייבין אותן ליתן המס, בין מס שהוא קצוב על בני העיר בין מס שהוא קצוב על כל איש ואיש.

בעולם המסחר והעסקים מופלים תלמידי חכמים לטובה: “וכן אם הייתה סחורה לתלמיד חכמים, מניחין אותו למכור תחילה; ואין מניחין אחד מבני השוק למכור, עד שימכור הוא”.[5]

ישיבות תורניות זוכות למימון. “כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה… ומי שאי אפשר לו ללמוד, מפני שאינו יודע כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו, יספיק לאחרים הלומדים”.[6]

לפי התלמוד והמדרשים, לפני שרבי עקיבא החל ללמוד תורה הוא היה עני מרוד. אך בערוב ימיו הוא:

לא נפטר מן העולם עד שהיו לו שולחנות של כסף ושל זהב ועד שעלה למטתו בסולמות של זהב. היתה אשתו יוצאת בקרדוטין [נעלי זהב] ובעיר של זהב [תכשיט זהב יוקרתי].[7]

איך הפך אדם כעקיבא, שהקדיש את חייו לתלמוד תורה, לעשיר כקורח? עושרו בא לו ממסעותיו הרבים לגיוס כספים ומהמתנות שקיבל מן היהודים בתפוצות מתוקף היותו תלמיד חכם.[8]

 

התורה שבעל-פה – ההשלכות הכלכליות

ההיבט הממשלתי-כלכלי. “העלות הכוללת של הדת בישראל תגיע ב-2016 לכ-8.7 מיליארד שקל”.[9] ב-2019 הגיע תקציבו של המשרד לשירותי דת ל-1.1 מיליארד שקלים (עלייה של 96% מאז 2014).[10]

עיתון “הארץ” פרסם את עלות שכרם השנתי של רבני הערים בישראל לשנת 2013. הרשימה שלהלן מעידה על היקף התופעה:[11]

  • רב העיר קריית מוצקין (כ-41,000 תושבים): 1.07 מיליון ש”ח
  • רב היישוב אבן יהודה (כ-14,000 תושבים): 954,000 ש”ח
  • רב היישוב גן יבנה (כ-21,000 תושבים): 928,843 ש”ח
  • רב היישוב אלקנה בשומרון (כ-3,800 תושבים): 765,377 ש”ח
  • רב העיר יבנה (כ-34,000 תושבים): 724,343 ש”ח
  • רב היישוב קרני שומרון (כ-6,500 תושבים): 688,171 ש”ח
  • רב העיר יקנעם עילית (כ-20,000 תושבים): 685,000 ש”ח
  • רב היישוב אזור (כ-12,000 תושבים): 604,000 ש”ח
  • רב העיר ראש העין (כ-41,000 תושבים): 603,000 ש”ח
  • רב העיר קרית אונו (כ-34,000 תושבים): 588,000 ש”ח
  • רב העיר בת ים (כ-129,000 תושבים): 581,000 ש”ח

בשוק הפרטי. “שוק ארבעת המינים מגלגל עשרות מיליונים בשנה, על אף שמדובר בעסק שפעיל במשך שבוע אחד בלבד… על פי ההערכות עומד על כשבעים מיליון שקלים”.[12] וכבר ציינו שעולם הכשרות הרבני מגלגל בין שלושה לארבעה מיליארד שקלים בשנה,[13] והזכרנו את מחירן הגבוה של תפילין, למרות שמדובר במוצר שעשוי מחומרי גלם זולים.[14]

ליד כל קבר של “צדיק” ניצב דוכן לממכר נרות קדושים – תעשייה המגלגלת עשרות מיליוני שקלים בשנה לכיסם של האדמו”רים, על חשבונם של מעוטי היכולת התמימים כמובן, שבטוחים שהדלקתו של נר כזה תעניק להם סגולה על טבעית. נרו של הרשב”י, לדוגמה,[15] עולה 1,128 ש”ח. כשמכפילים את המחיר הזה ב-21,756 הנרות שלפי “עלון הנר הקדוש” נרכשו בל”ג בעומר 2018, יוצא שחסידי הרשב”י שלשלו לכיסם למעלה מ-24 מיליון שקלים!

קבר רחל מושך אליו מאות אלפי יהודים, שמוכנים לשלם ממיטב כספם תמורת הבטחות ל”ביטול גזירות רעות, ניסים וישועות בפרי בטן, בבריאות, בנחת ובזיווג הגון”.[16] פנייה למספר הטלפון המצוין בתחתית המודעה מלמדת שתמורת 1,848 ש”ח ניתן לקבל קמע מזוזה ש”עבר תיקון” על ידי המקובלים באתר הקדוש. תודות לכך רשמה עמותת “מוסדות קבר רחל” הכנסות של שישה מיליון שקל בשנת 2017 בלבד.[17]

תחקיר שערך “ידיעות אחרונות”[18] מתמקד בתעשיית הכסף השחור של מנגנוני הכשרות. מסתבר שמפקח בכיר במועצה הדתית איים בשלילת תעודת הכשרות של עסקים שסירבו לשלם בשחור; כמו כן נגבו עשרות עדויות על עבירות פליליות ועבירות מס, סחיטה באיומים, הונאות מס בחסות הרבנות, משגיח הקובע את שכרו תוך איומים, נפוטיזם ושוק פרוע, ושיימינג לעסקים המעזים להתלונן.

דו”ח מבקר המדינה לשנת 2014 שופך אור על מקובלים ובד”צים (גופי כשרות פרטיים) המעלימים מס באופן שיטתי ועקבי:

27 גופי כשרות פרטיים (בד”צים) ועשרות מקובלים מכניסים מיליארדי שקלים מבלי לשלם מס כחוק, בטענה שמקור הכספים הוא מתנות או תרומות. כך עולה מדו”ח מבקר המדינה שפורסם היום. ישנו חשש שפעילותם משמשת להלבנת הון.

על פי הדו”ח, ברשות לאיסור הלבנת הון התקבלו מאז 2002 כ-240 דיווחים ‘בלתי רגילים’ לגבי 11 מקובלים ו-6 בד”צים. דיווחים אלה נוגעים לפעולות פיננסיות חשודות, בהיקף של למעלה ממיליארד שקל, שמתוכם כ-877 מיליון שקל נוגעים למקובל אחד.[19]

מבקר המדינה מתח ביקורת חריפה על רשות המיסים, שאינה פועלת נגד מקובלים ובד”צים המרוויחים מיליארדי שקלים בשנה מבלי לשלם מס כחוק. “ללא מיסוי על פעילותם – נגרם הפסד כספי למדינה”. מהדו”ח גם עולה שמקובלים ובד”צים מספקים שירותים לתושבי חוץ ולתאגידים הרשומים בחו”ל.

לפי הדיווח, גם רבני “צהר”[20] אינם מדווחים כחוק על כל הכנסותיהם. ח”כ דוד אזולאי הגיב על כך ואמר:

הם [רבני צהר] גובים כסף. הרבה מאוד כסף. אצל רשם נישואין של הרבנות בני הזוג משלמים אגרה שהולכת למועצה הדתית; אצל רבני צהר אני לא יודע לאן הולכים הכספים. אף אחד לא מקבל דיווח לאן זה הולך, וזה לא תקין.[21]

לסיכום, מאוד משתלם לקחת חלק מתעשיית הרבנות, אשר המנוע שלה הינו כמובן התורה שבעל-פה.

[1]www.youtube.com/watch?v=SphnPYSox_o.
[2] ברכות י’ ע”ב.
[3] פסחים נ”ג ע”ב.
[4] בבא בתרא ז’ ע”ב.
[5] משנה תורה, הלכות תלמוד תורה, ו.
[6] שולחן ערוך, יוד סימן רמו.
[7] שמואל ספראי, ר’ עקיבא בן-יוסף, חייו ומשנתו, 1970: 66.
[8] ספראי, עמ’ 101 (בהערת השוליים).
[9] https://www.themarker.com/magazine/MAGAZINE-1.2910489.
[10] https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3759747,00.html.
[11] “הארץ”, 20.8.2013.
[12] www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/11011.
[13] www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001250072.
[14] www.mezuza.net.
[15] www.miron.org.il.
[16] פורסם במודעה מטעם מוסדות קבר רחל ב”ישראל היום”, 24.10.2017, עמ’ 23.
[17] www.guidestar.org.il/organization/580437473.
[18] www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4889101,00.html.
[19] www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4585797,00.html.
[20]  www.tzohar.org.il/wp-content/uploads/2015/05/13398-6-amoud-israel.pdf.
[21] בכתבה מאת יהודה שלזינגר, “ישראל היום”, 26.06.2015.

עוד בנושא:

 לרגל השקת הספר 20% הנחה עם קוד הקופון: NEW20