ראשי מאמריםהפרכת טענות הרבנים בנוגע למקורה של התורה שבעל-פה הפרכת טענה 1: "בלי תורה בעל-פה אי אפשר להבין את התורה הכתובה ואת לשונה"

הפרכת טענה 1: "בלי תורה בעל-פה אי אפשר להבין את התורה הכתובה ואת לשונה"


אי אפשר להבין את פסוקי התורה בלי ידיעה מוקדמת של התורה שבעל-פה (מכון שלמה אומן, הרב שמשון רפאל הירש).[1]


התורה שבעל-פה התקבלה ביחד עם התורה שבכתב. אי אפשר לקיים מצווה אחת מהתורה שבכתב ללא התורה שבעל-פה, אין כזה דבר (הרב יוסי מזרחי).[2]


האמת היא שהחיוב לשמוע בקול הרבנים אינו נובע ממצווה אחת מסוימת, אלא הוא דבר מחויב מכח המהלך הכללי של החיים… הם פשוט מפרשים לנו מה רצון הקב"ה במציאות החיים העכשווית (הרב אברהם פרידמן).[3]

 

הרבנים טוענים כי ללא תורה שנמסרה בעל-פה, בלתי אפשרי להבין את מצוות התורה שבכתב, ושאין זה הגיוני שאלוהים ייתן תורה בלי לספק לה פירוש מעשי. טיעון זה יוצא מנקודת הנחה שאלוהים מצפה שנקיים את מצוות התורה גם בימינו, עניין שפרשני מקרא רבים חלוקים לגביו. ההיסטוריון דוד דישון כותב לדוגמה כי "יש מצוות לאומיות שאין בידינו לקיימן היום מפני שהתשתית המציאותית חסרה לנו".[4] אברהם מלמד, פרופ' למחשבת ישראל מאוניברסיטת חיפה, כותב:

ראשית באה האמונה, ורק לאחר מכן המצוות, הנתפסות כפועל יוצא של האמונה; היוצרות התהפכו, ואילו המשמעות המקורית כ'חוק' במשמעות האוניברסלית שלו, נעלמה לחלוטין, שוב אין לה רלוונטיות עכשווית… היהדות [הפכה] מדת המבוססת על החיוב הקולקטיבי לקיים מצוות מעשיות, לאמונה מופשטת ולעקרונות מוסר שהם עניין לבחירה הרצונית של הפרט ברשות היחיד שלו.[5]

אם כך, לא כולם מסכימים שמצוות התורה תקפות בימינו.[6] אבל גם אם כן נניח שנחוץ לקיים בימינו את כל מצוות התורה, עדיין מדובר בכשל הלוגי "טיעון מן השתיקה" (argumentum ex silentio) מצד הרבנים. זאת מאחר שהעובדה שהתורה שבכתב שותקת ואינה מספקת הסברים למצווה כלשהי, אינה אומרת שהיא מודה בקיומה של תורה שבעל-פה.

כשל לוגי נוסף שאותו מבצעים הרבנים נקרא "ברירה כוזבת", שכן הם מציעים שתי אפשרויות בלבד: או שמשה שכח לכתוב חלק ממה שאלוהים מסר לו, או שהוא העביר לו חלקים בעל-פה. אלא שקיימות אפשרויות נוספות. למשל, שכל ההיבט הטכני של מצוות התורה כלל אינו חשוב לאלוהים. או, שאופן הביצוע של מצוות שונות כבר היה ידוע לקהל הרחב (לדוגמה: ברית המילה – המנהג היה נפוץ בקרב העמים עוד לפני זמנו של אברהם. נרחיב על כך בפרק על ברית המילה. דוגמה נוספת: בני ישראל ידעו כיצד לזבוח כי ראו איך המצרים זובחים לאלילים שלהם).

הטענה שלא ניתן להבין את התורה שבכתב ללא תיווך הרבנים סותרת את מהות התורה שבכתב:

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ (דברים ל' 11-15).

התורה שבכתב מבהירה: אלוהים העניק לאדם שכל ישר כדי שיוכל לחקור ולהבין את מצוותיו. הפסוקים הללו אינם מצווים על האדם להתייעץ עם רב, אלא מבהירים שהמצווה אינה מסובכת או מורכבת, ושהאדם אינו תלוי במישהו שיפרש לו אותה.

פעמיים בספר דברים[7] מזהיר אלוהים את עם ישראל שלא יוסיף על מצוותיו ולא יגרע מהן. לכן, גם אם מצוות מסוימות אינן ברורות דיין, אין בידינו רשות להוסיף להן הלכות, חוקים ותקנות שמלכתחילה אינם מצויים בתורה.[8] יש לזכור שמצוות התורה היוו חוקה מדינית ונועדו לייסד אומה חדשה. ההקשר שבו נכתבו הדברים, וגם השפה והתרבות שמרוחקים מאיתנו כיום, היו ברורים ומובנים לקהל היעד המקורי שחי בתקופה שבה נכתבו הדברים. מה הכוונה? בדיוק כפי שבן עם ישראל שחי בתקופת התורה לא היה מבין את הציווי "החזר את הדום הרגליים למקומו להסעה, המראה ונחיתה" (מטוס 737-900 של חברת אל על) מאחר שמטוסים לא היו קיימים בזמנו, כך גם לנו, שחיים בפער של אלפי שנים מאותה התרבות, אין לעיתים את ההקשר שבו נאמרו הדברים – הקשר שלבני ישראל כן היה, ולכן אנחנו מצויים בפער תרבותי, לשוני, גיאוגרפי וכו'.

זאת אומרת שמה שנחוץ לנו על מנת להבין את הכתוב בתורה, אינו תורה בעל-פה, אלא לשבת ללמוד; ללמוד היסטוריה, עברית מקראית, גיאוגרפיה מקראית וכיוצא בזאת. אבל אם לא שכנענו אתכם, אז שימו לב לזה, שלפחות ארבע פעמים מספרת התורה שמשה לא ידע כיצד להתנהל במקרים מסוימים ונזקק לעצתו של אלוהים.[9] מסתבר, אם כך, שלמשה לא הייתה תורה שבעל-פה שפירשה עבורו את זו שבכתב. היו דברים שהוא לא ידע מראש פשוט משום שבהר סיני הוא לא קיבל הסבר כולל ומקיף בנוגע ליישום כל חוקי התורה. לכן, כאשר משה נדרש לִפְסוק בעניין מסוים ולא היה ברשותו כל הידע הדרוש לשם פסיקה, הוא לא פנה אל איזושהי תורה בעל-פה דמיונית שתחלץ אותו, אלא החליט להתייעץ עם אלוהים: "עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה ה' לָכֶם" (במדבר ט' 8).

 

מה עושים עם הפער הלשוני?

הרב זמיר כהן כתב: "דברים שהם רק כתובים ומועברים כך מדור לדור, עם הזמן אנשים עלולים לטעות בהבנת הכתוב כי מילים מתחלפות במשך השנים".[10] ובאמת, מי אמור להשלים עבורנו את הפער הזה אלפי שנים אחרי שנכתבה התורה? הרי בהחלט ייתכן שלא נבין לאשורן מילים מסוימות, או שנייחס להן משמעות שונה מהמקור. העברית המקראית אינה זהה לעברית המודרנית. אבל העובדה שאיננו מבינים מונח, ביטוי או מצווה מקראית, אין פירושה שמי שחי בתקופת התורה לא הבין אותם. מילים מקראיות יש לפרש בעזרת חוקי פרשנות המקרא; על פי ההקשר שלהן בתורה עצמה ולא לאור פרשנות התורה שבעל-פה, שנכתבה אלפי שנים מאוחר יותר. הרי התורה שבעל-פה עצמה נאבקת ונכשלת בפירוש מילים מקראיות. ביחזקאל, למשל, מופיעה המילה "חשמל". מתוך ההקשר שלה בטקסט ברור שבתקופת יחזקאל הייתה לה משמעות שונה מזו שמיוחסת לה היום (שהרי החשמל המוכר לנו הוא המצאה מודרנית).

המסורת הרבנית חלוקה לגבי הפירוש הנכון: רש"י טען שחשמל הוא שם של מלאך. "רבינו בחיי" טען שחשמל משמעו חיות. ב"מצודת דוד" נטען שחשמל הוא להבת אש, ואילו אברבנל טען שחשמל הוא נבואה. המלבי"ם גרס שחשמל מסמל את השכינה ושאסור לקבל את פרשנותו של רבי אברבנאל: "כעין חשמל – חלילה לקבל דעת מהר"י אברבנאל".[11] זוהי דוגמה טובה לכך שהתורה שבעל-פה לא מצליחה לספק תשובות ונכשלת בפירוש מילים מקראיות. הרי כל עוד חז"ל עצמם סותרים זה את זה, אין דבריהם יכולים להיות דברי אלוהים חיים. אילו הייתה התורה שבעל-פה מה שהיא מתיימרת להיות, היא הייתה מספקת תשובה ברורה וניצחת. אלא שחז"ל – לא רק שלא השכילו לספק תשובה – הם העלו תהיות נוספות ועוררו חוסר הסכמה ובלבול רב יותר.

איך בכל זאת ניתן להבין את משמעותן של מילים בתורה ללא עזרת התורה שבעל-פה? ניתן לעשות זאת על פי ההקשר, בעזרת מחקר פילולוגי ובאמצעות שימוש בכללי הפרשנות המקראית.[12] הם אלה המבארים את כוונתו המקורית של המחבר. כמובן שאפשר לפנות לעזרתו של מי שלמד וחקר את הכתובים, אבל אין מקום לתלות מתמדת באדם המתיימר להחזיק בסמכות הבלעדית לפרש את הכתובים, כפי שהרבנים רוצים שנחשוב. אם ניקח את המקרה הספציפי של המילה "חשמל" כדוגמה, הרי שמתרגום השבעים, שבו תורגמה המילה חשמל למילה "אלקטרון" ביוונית (ἤλεκτρον), עולה שמשמעה – משהו שזוהר כמתכת בוהקת או כצבע ענבר.

 

התורה מפרשת את עצמה

אם אלוהים בחר שלא להתייחס בתורתו לזווית, לצורה או לגודל של הסוכה, מי אנחנו שנעשה זאת במקומו?! לאור זאת, נמצא כי הטענה הרבנית, לפיה חייבת להיות תורה שבעל-פה כי בלעדיה לא נדע בדיוק באיזה אופן עלינו להקים את הסוכה, היא כשל לוגי שנקרא "טיעון מן הבּוּרוּת" (אד איגנורנטיאם),  או "טיעון מהיעדר דמיון". הם בעצם טוענים שאם לא הוכח שמשהו הוא שקר, הרי שהוא נכון. לשיטתם, מאחר שמשהו לא הוכח כנכון, הרי שהוא כוזב. זהו מקרה מיוחד של דילמה כוזבת, מאחר שההנחה היא שכל הטענות ידועות כנכונות או ככוזבות. טענה זו מתומצתת לעיתים באִמרה: "היעדר עדויות אינו עדות להיעדר". זוהי מניפולציה לוגית, היוצאת מתוך הנחה שכל עוד לא הוכח שאין תורה שנמסרה בעל-פה, הרי שהיא קיימת. הלוגיקה הזו באה לידי ביטוי באמירות כמו: "אני לא יודע מהי עורלה ואיפה לחתוך אותה; איני יודע מהי סוכה ובאיזה צבע, זווית או צורה לבנות אותה, ומכאן שחייבת להיות תורה שבעל-פה שתסביר לי את שאיני יודע".

נחזור רגע לטענתו של הרב יוסי מזרחי, שאמר: "אי אפשר לקיים מצווה אחת מהתורה שבכתב ללא התורה שבעל-פה". כשאלוהים ציווה על אדם וחווה "פְּרוּ וּרְבוּ",[13] האם היה לצידם רב שהסביר בפירוט לאדם כיצד עליו לקיים יחסי אישות עם חווה? איך ידעו אדם וחווה מה משמעות המצווה "פרו ורבו" ללא עזרתם של רבנים וללא תורה שבעל-פה? הקושיה הזאת אולי נשמעת משעשעת, אולם מטרתה להבהיר עד כמה מגוחכת הטענה שלא ניתן להבין את התורה ללא רב ו/או תורה שהיא בעל-פה.[14]

 


מאמר מומלץ באותו הנושא: הפרכת טענה 29: "הניקוד וצורת ההגייה של הטקסט המקראי מעידים על תורה שבעל-פה"


[1] https://www.machonso.org/hamaayan/?gilayon=24&id=912.
[2] www.youtube.com/watch?v=zC92Tkxb35Q.
[3] www.hidabroot.org/article/217324.
[4] דוד דישון, ספקן באמונתו יחיה: יהדות לאדם הביקורתי, ראובן מס בע"מ, ירושלים, 2013, עמ' 40.
[5] אברהם מלמד, דת: מחוק לאמונה – קורותיו של מינוח מכונן, הקיבוץ המאוחד, 2014, עמ' 293-295.
[6] אנחנו מסכימים והרחבנו על כך בסרטון ובמאמר. ראו www.bible.ac/torah.
[7] פרקים: ד' 2; י"ג 1.
[8] הרבנים הוסיפו בשמו המפורש של אלוהים מצוות שכלל לא קיימות בתורה. למשל: טלית, נטילת ידיים, הדלקת נרות, הפרשת חלה וכו' (קיצור שולחן ערוך, סימנים לה ב).
[9] ויקרא כ"ד 10-23; במדבר ט' 6-8; ט"ו 32-36; כ"ז 1-4.
[10] www.youtube.com/watch?v=l4YPTLpM9pI.
[11] פרשנות המלבי"ם על יחזקאל א' 27.
[12] עוד על פרשנות המקרא: www.bible.ac/exegesis.
[13] בראשית א' 28.
[14] הרב מיכאל אברהם ערך רשימה של מצוות בתורה שלטענתו אי אפשר להבין ללא התורה שבעל-פה. ראו את תשובתנו לרשימה: http://www.igod.co.il/list163.

עוד בנושא: