בתורת משה מתוארים לפחות ארבעה מקרים שבהם נאלצו משה ואהרון לשמוע ישירות מפי אלוהים כשלא ידעו כיצד לנהוג בנסיבות מסוימות.^[1] עובדה זו מבהירה שמשה לא קיבל תורה נוספת, בעל-פה, שפירשה, ביארה והרחיבה את המצוות הכתובות. אילו קיבל תורה כזו, הוא לא היה צריך לפנות שוב לאלוהים.

יתרה מכך, אלוהים סיפק לכוהנים אמצעי נוסף שהדריך אותם כשהגיעו למבוי סתום. ולא, אין מדובר בתורה שבעל-פה. בשמות כ"ח 30 כתוב:

וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה' וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד.^[2]

בדברים י"ז 8-11 נאמר מפורשות שהכוהנים קיבלו את הסמכות הבלעדית לשפוט את העם על פי התורה.^[3] כשהיה עליהם לשאול את פי אלוהים בעניין מסוים, הם נעזרו באורים ובתומים.^[4] חוקרי המקרא מניחים שאלה הם:

שני שמות ניגודיים – האחד בגדר תשובה שלילית והשני בגדר תשובה חיובית; והשואל ב'אורים ותומים' צריך היה לנסח את שאלתו כך שתאפשר תשובה של 'הן' או 'לאו'. בכל פעם ניתנה תשובה רק על שאלה אחת, וזו הועברה לעם כפסק דין מטעם אלוהים.^[5]

אבל אילו הייתה ברשות הכוהנים תורה שנמסרה להם בעל-פה ושמבארת את מצוות התורה הכתובה, לשם מה להם אורים ותומים?

_{[1] ויקרא כ"ד 12; במדבר ט' 8; ט"ז 5; כ"ז 5.
[2] ראו גם ויקרא ח' 8; במדבר כ"ז 21; דברים ל"ג 8.
[3] משה וינפלד ודוד כהן-צמח (עורכים), אנציקלופדית עולם התנ"ך – דברים, 2002, עמ' 142.
[4] משה דוד קאסוטו (עורך), אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו – א : אב – אתרים, 1950, עמ' 179-180.
[5] אנציקלופדית עולם התנ"ך – שמות, 1993-1996: 172-173.}